יום שבת ה27-12-08- עוד דף בספרי ההיסטוריה!

המתקפה הכי גדולה על עזה משנת 1967 פרצה היום בשעה 11:30 בבוקר. מטוסי קרב ישראלים תקפו נקודות מפתח של משגרי רקטות במטרה לנטרלם. במהלך הקרבות נהרגו כ197 פלשתינאים, וישראלי אחד.

השעה 19:41 ומועצת הביטחון של האו"ם עדיין לא הגיבה.
(אני חייבת להפסיק להיות ממורמרת על מועצת הביטחון).


במקביל בגוש דן...
אני הצלחתי לטפל במאק שלי לבד!

אכן, יום היסטורי.

הירהורי יום חמישי

מצב נפשי: התיסכול הזה של אחרי שעתיים בספרייה.
מאזינה ל: קליקים של 12 מקלדות סביבי בסראונד.

אני צריכה להגיש עבודה בנושא איסור שימוש בכוח- על פי אמנת האו"ם ובאכיפת מועצת הביטחון של האו"ם.
כמה נקודות שעלו לי בראש בזמן שאני ממארקרת (מלשון מארקר) בסיפרו של דינשטיין "דיני מלחמה":

1. דיני מלחמה זה אחלה שם לאלבום. זה יכול להיות אלבום מטאל או בעצם דווקא משהו יותר אינדי- אנטי מלחמתי כזה. יש לי אפילו רעיון לשיר הראשון באלבום "כשהחיילים צעדו בשער הניצחון",נראה לי שאני אשלח אי מייל לרופוס ווינרייט.
2. פעם היו יוצאים למלחמות יותר. היה להם את הפאסון הזה של "הכרזת מלחמה". היום אנחנו נלחמים בקבוצות גרילה-לוחמי חופש-אירגוני טרור, ונדמה שכולם איבדו את הביצים שלהם בדרך. היחידי שמצליח להשתוות ל"אביב העמים" הוא אחמדיניג'ד אבל גם הוא מלא באמירות ולא מעשים (לא שאני מתלוננת חלילה). המנהיגים של היום פועלים לפי "דעת קהל עולמית" ולאו דווקא לפי טובת האזרחים. מתי תקום מונטנגרו ותגיד- "קרואטיה! אני מכריזה עלייך מלחמה!" אולי הסרטים צודקים והמלחמה הבאה תהיה נגד חייזרים.
3. מועצת הביטחון זה אחד הגורמים היותר הזויים בעולם כולו אחרי הטליטאביז ולייזי טאון (עדויות ללייזיטאון בהמלצות ויזואליות). חמשת המדינות שחברות במועצה באופן קבוע הם כמו ליהוק גרוע של האח הגדול-
צרפת- שעיצבנה כל מדינה באירופה, תמיד הפסידה במלחמות אבל איכשהו היא במועצה.
רוסיה- המדינה שאם זה היה תלוי בה, כולנו היינו מדברים רוסית ועומדים בתור ללחם בזמן שזכות הדיבור שלנו נרמסת.
סין- המדינה עם הכי הרבה אנשים שלא עושים כלום חוץ מלהתאמן לאולימפידה.
בריטניה- שחיה בעולם בו ארה"ב עדיין קולוניה שלהם.
ארה"ב- שיצאה למלחמה בארץ זרה, בלי סיבה ובלי תוכנית יציאה.
אל המדינות האלו מצטרפות עוד כמה מדינות שוליות, לדוגמה, ב2009, מדיניות הלוחמה הבינלאומית תהיה מונהגת על ידי המדינות הקבועות הנ"ל וכמה מיהלומי הכתר של העולם כולו- המדינות הכי מעניינות וקשורות לפוליטיקה היומיומית ומבינות דבר או שניים בביטחון (מודרני, אני לא מתכוונת לרוגטקות, לפידים, חץ וקשת וכו) כמו:
לוב.
קוסטה ריקה.
קרואטיה.
ויאטנם.
וכמובן- האחת והיחידה-
בורקינה פאסו.
כן, קראתם נכון. בורקינה פאסו.
4. אני חייבת לגלות איפה זה בורקינה פאסו.
5. על פי סעיף 2 (4) לאמנת מועצת הביטחון, אסור למדינות להשתמש בכוח ותוקפנות, עד כאן לגיטימי. הגדילו ואמרו- מותר להשתמש בכוח בזמן הגנה עצמית! יאה! הגנה עצמית זה מעולה! אבל חובה לדווח למועצת הביטחון על הפעולות שננקטו בזמן ההגנה העצמית כדי שזו תקבל תוקף חוקתי לכך. למה זה מתחל להישמע כמו גנון? ולמה מועצת הביטחון שמטרתה לשמור על הביטחון העולמי צריכה להגיע למצב שבו מדינה צריכה להשתמש בזכות ההגנה העצמית? קשה לי לתפוס למה מועצת הביטחון אוסרת על מדינות שימוש בכוח אבל לא נותנת מספיק הרתעה או עונשים למדינות שנחשבות לתוקפניות? מה תפקידה של מועצת הביטחון? תפקיד תיאורטי? התפקיד מחייב משהו? אולי כדאי בעצם לתת לקופים לעשות את התפקיד הזה ולהרוויח בידור מהסיטואציה?
6. קופים באו"ם. אחלה שם ללהקת Pאנק.
7. מסקירה של מסכי המחשב שסביבי כרגע, 60 אחוז בפייסבוק, 30 אחוז בוואי נט, ו10 אחוזים בגוגל. אני מאמינה שאחוזי התקדמות בעבודות מחקר אקדמאיות ירד פלאים מאז כניסת פייסבוק לחיים שלנו.
8. למרקרים אין כבר ריח ממסטל כמו שהיה כשהייתי ביסודי.
9. כשאני מבקשת להשאיל ספר, אני מבטיחה לעצמי שאני אקרא אותו עוד למחרת! אבל אחרי ההארכה החמישית אני אחזיר אותו בלי שקראתי ואסתפק בצילום העמודים. ואז, אני והאיש של החדר צילום, נתנהל בשיחה עקרה על מזג אוויר ("קר" "כן" "אמרו שיהיה יותר קר" "וואלה") ואני אשוב לביתי ואניח את הדפים ליד שאר הדפים מפעמים קודמות.

נושא אחר.
אידה מריה! אני אפילו לא זוכרת איפה נתקלתי בשיר של אידה מריה אבל הוא מתנגן לי בראש בזמן שאני בספרייה עכשיו. "oh my god" הוא שיר חמוד וקיצבי וכייפי בלי יותר מידי מילים ויותר מידי מניירות מוזיקאליות. פשוט חמוד וכייפי. עוד טעימות מאידה מריה מצורפות להמלצות ויזואליות.


וזהו.

שבת שלום.

מוזיקה של חורף

זאת הייתה שנת 2002, גרתי אז בירושלים (רח הילני המלכה בתוך הארמון של החברה להגנת הטבע במגרש הרוסים). הלכתי עם חברים לשוטט בין הדיסקים של התו השמיני, תמיד הייתה שם אווירה טובה ובניגוד לאוזן השלישית (במשכנה הישן בשינקין לפני שפתחו את קומפלקס האוזן בקינג ג'ורג') המוכרים היו אדיבים וחברותיים. הייתי אז בשיא האובססיה שלי עם לו ריד, ומצאתי בתו איזה אלבום מיוחד ספיישל אדישן של הבננה. 170 שקל. זול מבתל אביב. אבל עדיין.. 170 שקל. הגעתי איתו לקופה. בדרך החלטתי לשאול אם יש למוכר משהו שהוא ממליץ עליו. וככה הגעתי לאלבום חורף הראשון שלי- ג'ון פושיאנטה איך להקליט מים ב10 ימים. כל רצועה ישבה במקום, עם הגשם באוטובוס בדרך לתל אביב, בהליכות ממחנה יהודה להילני, פשוט מושלם.
עבר זמן מאז אותו יום גשום בתו השמיני, והפכתי את זה למסורת שכל חורף אני רוכשת שני אלבומים- הארד קופי למטרת חורף בלבד.
אלבומי החורף של שנה שעברה היו מארק לאנגן scrapes at midnight,
גיליאן וולץ'-time the revelator

מה כדאי לי לשמוע החורף הזה?

חפירה על לימודים ופוליטיקה וליברמן

אני אפתח בגילוי נאות. אני לומדת מדעי המדינה במוסד אקדמאי זה או אחר בישראל. בגלל זה הנושא של פוליטיקה מסקרן אותי כל כך.
בתור סטודנטית שמשלמת 30 אלף שקל לשנת לימוד אחת במוסד אקדמאי פרטי, נורא הסתקרנתי כשראיתי את הצעתו האחרונה של ליברמן.
כל אזרח ישראלי שלא שירת בצה"ל ואין לו שום סיבה הגיונית או אישורים לכך, יאלץ לשלם פי שלוש שכר לימוד מאשר סטודנט שכן שירת בצה"ל (הכוונה היא לאוניברסיטאות ולמוסדות המסובסדים על ידי המדינה).
עם כמה שקשה לי להגיד את זה, והקול שלי רועד והגרון שלי מתייבש ואני מדברת נורא חלש כרגע כשאני אומרת- הוא צודק. ליברמן צודק. בנושא זה בלבד! אלוהים יודע שאני בצד השני של סקאלת הדעות הפוליטיות מליברמן.
שנתיים מהחיים שלי נתתי למדינת ישראל, לא בגלל שאני חדורת ציונות והמדינה והשטחים שלה זה ערך עליון בשבילי, אני בעלת דרכון זר, לא נולדתי בישראל ולמען האמת גם לא הייתי חייבת לשרת בצבא אבל החלטתי לעשות זאת כדי "להחזיר טובה" לכל החיילים שנהרגו ונפצעו כדי שאני אגיע לגיל 18 בבטחה. כשעמדתי מול השאלה אם להתגייס או לא, חשבתי על האחים של אותם חיילים, על הילדים, האימהות והחברים, גם להם יש את הזכות להרגיש את הביטחון החלקי שאני הרגשתי לאורך הילדות שלי. למה שאני לא אעשה את כל מה שאני יכולה כדי שגם הם יזכו לזה?
הרי צה"ל לא מחייב כל בן 18 לשירות קרבי, לא כולם הולכים לחזית ולא כולם אוחזים בנשק ולא כולם עומדים במחסומים. בשביל זה נולדו תפקידי העורף, כל הקרייה מלאה באנשים שלא ראו גבול מעולם, שלא יודעים לתפעל מעצור בנשק ובטח שבטח לא ראו פנקס מבוקשים. אז למה לא להתגייס? זה ממניעים אידיאולוגים? אחלה, אני מבינה, אבל מה הבעייה בלעשות שירות לאומי פעיל? פקידות בבתי חולים, טלפניות מד"א, חובשים, פרמדיקים, כבאים וכו, אלו תפקידים ששומרים על בטחון המדינה אבל לא בצורה המיליטנטית שצמודה לשירות צבאי. למה לא לעשות את זה?
אני מסתכלת על מרינה מקסימיליאן בלומין ותוהה האם השנתים שאני נתתי מהחיים שלי לטובת בטחון האזרחים- שגם היא אזרחית- האם זה היה שווה את זה? מה הפך אותה ליותר "טובה" ממני כדי שהיא לא תשרת ועדיין תזכה לביטחון שחיילים מספקים לה? מדינת ישראל דורשת בעזרת תקנה המעוגנת בחוקי היסוד של מדינת ישראל, שכל אזרח בהגיעו לגיל 18, ישרת בצה"ל. לא משנה באיזה תפקיד, לא משנה באיזו גזרה- רק לשרת. רוני סופרסטאר עשתה את זה, אגם רודברג עשתה את זה, עידן יניב עושה את זה- למה מרינה לא עשתה את זה? התשובה לא באמת תשנה כלום (אל אם כמובן מדובר בבעייה בריאותית ואז אני מתנצלת) אבל העיקרון היא שהיא לא עמדה בבקשה היחידה של מדינת ישראל אז למה שמדינת ישראל תסבסד לה לימודים?
לימודים אקדמאים עולים בכל מוסדות הלימוד סכום שנע בסביבות ה30 אלף שקל בשנה, מדינת ישראל מסבסדת את השכ"ל האוניברסיטאי לאזרחים ומורידה את השכ"ל. למה שהמדינה תשלם כסף מתוך קופות המיסים שלה כדי שאנשים שסירבו לבצע את הדרישה האחת שיש למדינה ילמדו כאחד האזרח?
אני דוגלת בשוויון, אני אנטי הפלייה, אני גם לא מצליחה להבין איך האנשים האלו מסרבים להשתתף במערך הביטחון בכל צורה אפשרית.
ההצעה של ליברמן היא הצעה מעולה- הוא לא פוסל את אותם אנשים מלימודים, הוא פשוט דורש מהם פי שלוש מהסכום המקורי (ז"א מבטל את הסיבסוד) ובעזרת הכסף הנוסף שיצטר בקופת המדינה יממנו את הסבסוד לסטודנטים שכן שילמו ואת הסכומים שיצטברו משם יוכלו להיות מתועלים לעניינים יותר חשובים כמו רווחה, סל התרופות ואולי גם קסדות ואפודים לחיילי המילואים (ע"ע בזיון מלחמת לבנון 2). אני אישית לא אזכה לאושר הזה של הפחתת השכר לימוד שלי כי אני לומדת במכללה פרטית, אבל בכל זאת, ההצעה הזו נראית לי נכונה וחבל שהיא יצאה מאחד האנשים היותר מפחידים בפוליטיקה הישראלית ולא ממקבלי ההחלטות עם השרביט ביד (ציפי אני מסתכלת אלייך).

וואו, קראתי את זה עכשיו ואני נשמעת משעממת. סליחה מראש.

פוסט ראשון.

אני רוצה להציג את עצמי- אפשר?

תודה.
קוראים לי נעה זד (וזה לא השם המקורי שלי), אני בת 25 (עיגלתי- יש לי יומולדת בפברואר), ילידת ברזיל (כן- יש לי דרכון זר, לא- אני לא רוקדת סמבה), סטודנטית למדעי המדינה שנה 2 (וזה מרגיש כאילו זה לא יגמר בחיים), בעברי ניגנתי על כמה כלים (ואז שברתי את האצבעות של יד ימין), מוזיקה היא חלק חשוב בחיים שלי (80 גיגה באייפוד ו100 גיגה בארקוס), גם צילום (בקרוב: קאנון די 5 סימן 2) וגם החתולה שלי דייוויד (כי הייתי שיכורה והיה מצחיק לקרא לה "דיוויד... בואי!), צופה של בטאלסטאר גלקטיקה (אבל אני עדיין חושבת שדובים מנצחים את בטלסטאר), עדיין אין לי רישיון נהיגה (ממניעים אידיאולוגים, סביבתיים ועצלנות), שנתיים שירתתי בצה"ל והעלו אותי ל26 משפטים צבאיים, מתוכם 25 בוטלו עם אזהרה ואחד הורשעתי וקיבלתי סופ"ש ריתוק ללא כוננות (אני עדין בטוחה שלקרא לק.אג"ם שלי חתיכת אפס היה רעיון טוב ואני לא מתנצלת ולא מתחרטת). אני צרכנית אפל גאה, בעלת מק חמוד ויפה ופרקטי (ולא מבינה מה עשיתי עד עכשיו עם פי סי). אם תלכו להופעות פאנק-רוק-אינדי-אלקטרו-וכאלה רוב הסיכויים שתראו אותי עומדת מאחורה (עם וודקה טוניק ביד).

נראה לי שזה כל מה צריך לדעת עליי, לא?

למה קוראים לבלוג ככה?
סיפור ארוך, ארוך מידי, אז החלטתי לעשות סרט על הסיפור הזה. שיסביר את זה בצורה ויזואלית. כשיהיה מוכן אני אעלה את הסרטון לכאן.