tag:blogger.com,1999:blog-91262358329907883912011-04-21T12:09:05.808-07:00מוזיקה,פוליטיקה,צילום,שירבוטים וכאלה. פשוט, חיפשתי מקום לכתוב בו דברים שעולים לי לראש אז זה יהיה כאן. אחלה.Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.comBlogger131100tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-43412043924191675552009-03-16T05:44:00.000-07:002009-03-16T05:57:47.661-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">מסיבה כלשהי ניתנה לי משימה במסגרת שיעורי אנגלית במכללה- לפתוח בלוג.<br /><br />אם הגעתם לכאן דרך הבלוג של הלימודים אני אבקש מכם לכבד אותי ואת הפרטיות שלי.<br /><br /><br />תודה.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-4341204392419167555?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-40650280449741310572009-01-31T05:23:00.000-08:002009-01-31T06:57:42.949-08:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SYRmV66rD4I/AAAAAAAAAJo/R0e9Ybz1nWo/s1600-h/147.png"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5297471588473180034" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 200px; CURSOR: hand; HEIGHT: 154px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SYRmV66rD4I/AAAAAAAAAJo/R0e9Ybz1nWo/s200/147.png" border="0" /></a><br /><div>אתמול, יום שישי 30.01.09 בסביבות השעה שש בערב, הלפטופ שלי, מקבוק חתיך, השיב את נשמתו לבורא. </div><br /><div></div><br /><div>באותו הזמן כתבתי עבודת תזה נורא גדולה להגשה ליום ראשון ה1.2.09, כל העבודה הייתה על הלפטופ, ללא גיבוי.</div><br /><div></div><br /><div>בראש שלי התחלתי להריץ תרחישים:</div><br /><div>אני לא אגיש את העבודה הזו, אני אכשל, אני לא אצליח לעבור את השנה הזו, פאק! נשארה לי רק עוד שנה, זה מבזבז לי זמן יקר! אני חייבת לנשום. זה לא יעזור, אני חייבת את העבודה! מה אני עושה? איך אני אתחיל לכתוב 12 עמודים מחדש עכשיו?! אוקיי, אני צריכה להירגע, איפה המשאף שלי? כישלון עכשיו יהיה שווה ערך להשלכת 60 אלף שקלים לפח. 60 אלף שקלים! שנתיים של שכר לימוד במוסד האקדמאי המלוקק שאני נמנת על שורותיו. מה אני עושה?! הו יופי, הנה המשאף. </div><br /><div></div><br /><div>התחלתי לדמיין את המכתב מהדיקן, את המבטים המאוכזבים של הוריי, את עצמי- חוזרת לדירה בפרבר של תל אביב עם שקיות מהשוק אחרי נסיעה באוטובוס. כמו אותן נשים קשות יום שהייתי רואה כשהייתי נוסעת באוטובוסים. אני לא רוצה להיות כמו הנשים האלו- יש מנוס?</div><br /><div></div><br /><div>באקט של נחישות החלטתי לקחת על עצמי את מלאכת שיחזור העבודה. שינסתי מותניי, מצאתי מחשב אחר והתחלתי את כל התהליך מחדש. בשעה שש בבוקר סיימתי את העבודה. וגם את כל העוגיות בבית. </div><br /><div>נפלתי למיטה כמו חייל מותש אחרי קרב. </div><br /><div>אחרי שש שעות התעוררתי והמציאות הכתה בי. </div><br /><div>מה כל כך חשוב בתואר? מה כל כך הטריד אותי בהגשת העבודה שהתעלמתי לחלוטין מהעובדה שהטרגדיה האמיתית נמצאת בכך שהמחשב שלי מת! </div><br /><div></div><br /><div>******</div><br /><div></div><br /><div>אני לומדת מדעי המדינה במוסד אקדמאי כלשהו בישראל. הלימודים מעניינים מאוד ובמיוחד הנכונות של המרצים להכין אותנו, התלמידים, לקראת תפקיד פוליטי מתוך מחשבה כי מי שלא לומד את ההיסטוריה- יחזור עליה. </div><br /><div>במסלול ישנם כמה סוגי אנשים: </div><br /><div><span style="color:#006600;">אנשי צבא:</span> קצינים, אנשי מודיעין, אנשי שטח, ברגים במערכת וכאלו שאי אפשר להזכיר אותם (ב"עופרת יצוקה" הנוכחות ירדה בכ-60 אחוז). </div><br /><div><span style="color:#006600;">החנונים:</span> רובם פעילים במעגלים התנדבותיים כאלו או אחרים, יושבים שורה ראשונה ולא מתחברים יותר מידי כי הם רואים בזה הסחת דעת ומעדיפים להתמקד בלימודים עצמם. </div><br /><div><span style="color:#006600;">אנשי המסיבות:</span> בעלי ברים, צפוניות סנוביות שמרגישות שהכל מגיע להן, בחורים שמתנהגים כאילו העולם בכף היד שלהם. הם הגיעו ללמוד כי זה נשמע טוב בקורות החיים וכי אבא הכריח אותם. </div><br /><div><span style="color:#006600;">הפוליטיקאים לעתיד:</span> הם עוזרים פרלמנטרים ונציגי תקשורת עכשיו, ושואפים לתפקיד פוליטי בכיר תוך זמן קצר. גלעד ארדן הוא הגיבור שלהם והם עצמם ידרכו על אימא שלהם אם זה מה שישים אותם בצמרת. </div><br /><div></div><br /><div>אני לא מצליחה להתברג באף אחת מהקטגוריות האלו. </div><br /><div>אני באה מעולם האומנות, למדתי ציור, פיסול, עיצוב, רישום, מוזיקה וכו, והחלטתי יום אחד לעשות הסבה ללימודי מדעי המדינה כדי לנסות לשנות דברים שמפריעים לי. אבל ככל שאני מתקדמת בקורס אני מבינה שאולי זה לא המקום שלי. אני רואה איך השחיתות מתחילה- את המקורות שלה. אני רואה את האנשים שעוד כמה שנים יעמדו על פודיום ויתנו נאום קורע לבבות וכל אותו זמן יעברו לי בראש התמונות מעכשיו. איך הפוליטיקאים לעתיד מנצלים הזדמנויות על חשבון שאר הסטודנטים. איך אנשי המסיבות משלמים לאחרים להכין להם עבודות. הסקס תמורת ציון, הגניבת עבודות והרמאויות.</div><br /><div>זה גורם לי לרצות לעזוב את הארץ.</div><br /><div>כל הזמן אנשים זועקים שצריך שינוי בפוליטיקה המודרנית- "צריך חוקה!" "צריך שקיפות" "צריך אמינות"- אבל זה דור העתיד- אלו האנשים שהולכים לנהל את המדינה. שחיתות תמיד תלך יד ביד עם פוליטיקה וזה שובר לי את הלב לראות שזה אמיתי ומתרחש מולי בזמן אמיתי. </div><br /><div></div><br /><div>כשאסיים את התואר אני אסע לאפריקה להתנדב קצת כדי לנקות את הנפש שלי מכל הליכלוך שהצטבר מהלימודים לצד האנשים הללו. ואחר כך- אלוהים יודע. </div><br /><div>אני כל יום אומרת תודה שיש לי דרכון זר. </div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div>- אני אלך לתקן את המחשב שלי עכשיו. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-4065028044974131057?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-59069484767133023132009-01-20T06:30:00.000-08:002009-01-20T07:28:13.899-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SXXtNZO41RI/AAAAAAAAAJc/aLMKpr2KJP4/s1600-h/girlcook.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 176px; height: 200px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SXXtNZO41RI/AAAAAAAAAJc/aLMKpr2KJP4/s200/girlcook.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5293397751411299602" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">באחד מאותם לילות חסרי שינה שתוקפים אותי בזמן האחרון, התפניתי לצפות ב"אופרה". יש משהו באישה השחורה הגדולה הזאת שכל כך סוחף; היא מצליחה לגרום לי להרגיש כאילו אני בסלון שלה והיא מדברת רק איתי ומגלה לי סודות.<br />בפרק הספציפי הזה, הציגה אופרה את מחברת הספר <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Eat,_Pray,_Love">"לאכול, להתפלל, לאהוב"</a> (מאת אליזבת' גילברט) שמסתבר שהוא מן ספר קאלט בתרבות האמריקנית.<br />הספר מתאר את מסעותייה של אמריקנית מיואשת באיטליה, הודו ואינדונזיה, כאשר היא תרה אחר משמעות לחייה ובדרך לומדת לאהוב את עצמה.<br />בפרק הראשון- לאכול, היא מספרת איך היא בלסה פסטות באיטליה ולא פחדה מגרם של שומן. בפרק השני- היא למדה לעשות מדיטציה ויותר מהכל, להתחבר לעצמה. בפרק השלישי- היא למדה לאהוב. לאהוב את הכל. את עצמה, אנשים, עצים, וכמובן שיש בחור בסיפור.<br /><br />לי היה נורא קשה לצפות באישה הזו מקשקשת על איך היא אוהבת כל אינץ' בגוף שלה אפילו אם הוא לא מושלם, כמה היא סבלה לפני הטיול המהפכני הזה. תגידי לי, זה היה הכרחי?<br />אופרה ראיינה נשים, עובדות, עקרות בית- זה לא שינה הרבה- נשים שמצאו את התשובה בסיפרה של גילברט. הן מספרות בחדוות מחזור איך כל אחת מהן מצאה את האושר והשלמות בפינה משלהן בבית. אחת מהן סיפרה שהפינה שלה היא בתוך ארון (!) בו היא סידרה לעצמה כמה נרות ארומטיים וכיסא והיא יושבת ומאזינה למוזיקה מרגיעה באייפוד.<br />יש לי משהו לשאול את הגברת.<br />כמה מטומטמת את יכולה להיות? איך הצלחת לאבד את עצמך עד למצב בו את מוצאת נחמה בתוך ארון עם סכנת שריפה בדמות נרות ארומטיים? איך נתת לזה לקרות? האם זה בגלל סטאריוטיפים חברתיים שאת מרגישה מחוייבת לפעול לפיהם? זה עושה לך טוב? איך הפסקת לאהוב את עצמך?<br />מה קרה לנו- בתור נשים- שהפסקנו להיות מודעות לכמה שאנחנו חזקות ולהפוך לסמרטוט ריצפה? השכחנו את המחזור החודשי? אותו דימום לא רצוני למשך כמה ימים בחודש המלווה בכאבי תופת להם אנו מסתגלות עם השנים, או שמא שכחנו מהם כבלי לידה? אותו בן אדם שיוצא מתוך הגוף שלנו, כמו כדורסל שיוצא מתוך הפה (כדי להבהיר לגברים).<br />גברת- הטוטא שלך נקרע! זה מספיק אינדיקציה לכך שאת חזקה! תפסיקי להתנהג כמו טמבלית ואם לא טוב לך- תשני את זה!<br />הילדים מציקים לך? את הבאת אותם לעולם- תמצאי דרך יצירתית לטפל בזה במקום לספוג הכל פנימה ואחר כך "להתפרק על ריצפת האמבטייה בדמעות" להגדרתה של גילברט.<br />אף אישה לא צריכה לבלוס כמויות של פסטה בארץ זרה. את רוצה לאכול פסטה? תאכלי. ותאהבי את זה. תתענגי על כל ביס. אל תגיעי למצבים שאת אומרת "אסור לי לאכול את זה..." אף אחד לא אוסר עלייך.<br />סבתי (עליה השלום) הייתה סוכרתית אך לא ויתרה לרגע על הדברים שאהבה. "אף אחד לא חי לנצח אז למה שאני לא אהנה מהזמן שיש לי כאן?" היא הייתה שואלת.<br /><br />אני שואלת אותך- אותה אישה אמריקנית מיואשת שנמצאת כרגע בתוך ארון בתוך ביתך שלך.<br />לאן נעלמת?<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-5906948476713302313?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-83572423919951412912009-01-13T06:10:00.001-08:002009-01-13T06:46:25.240-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SWypKqXNZNI/AAAAAAAAAJU/YSC8RKP6XAA/s1600-h/38271.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 200px; height: 150px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SWypKqXNZNI/AAAAAAAAAJU/YSC8RKP6XAA/s200/38271.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5290789662888912082" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">לפני כמה שנים, נסעתי בחמש בבוקר באוטובוס לכיוון העבודה.<br />לכוח צה"ל הייתה התקלות עם מחבלים באותו הלילה ונמסר שם של חייל שנהרג בהתקלות.<br />יהונתן.<br /><br />בהתחלה השם רק הידהד לי מוכר בזווית של האוזן. כמו שיר מוכר ששמעת בעבר ואתה לא מצליח להיזכר מאיפה הוא הגיע. הייתי מאוד עייפה ולא הצלחתי לגרום לעיניים להיפתח.<br />אחר כך, כבר הבנתי. זה האקס של אחותי.<br />אני זוכרת אותו, עדין, יפה, שקול במילים ומעשים. היה בו משהו מלכותי בהליכה, בדיבור.<br />הוא נפל חלל.<br />אני יכולה לחשוב על כל כך הרבה אנשים אחרים שהגיע להם למות במקומו- אבל איכשהו, כוח עליון של הטבע רצה שיהונתן יבוא למנוחת עולמים.<br />יש במושג הזה משהו מאוד יפה. מנוחת עולמים. למרות שילד בן 18 לא אמור לדעת מה זה אי-נחת. 18 שנים זה לא מספיק זמן כדי להגיע לרוויה, או למצב של שיווע למנוחה. אבל זה קרה.<br />אני חושבת שהמוות של יהונתן, אפילו שלא הכרתי אותו כמו שצריך, היה אחד הרגעים היותר קריטים בחיים שלי.<br />הבנתי את משמעות הזמן.<br /><br />כשהתעוררתי בבית החולים בחדר ההתאוששות אחרי ניתוח בעמוד השידרה, הדבר הראשון שחשבתי היה "אני רוצה מיים", השני "איפה אני?" השלישי "אני בחיים." הרביעי "ככה זה יכל להיגמר?"<br />מי שעבר אי פעם ניתוח בהרדמה מלאה, יכול אולי להזדהות עם ההרגשה הזו של איבוד הכרה ואיבוד הזיכרון של הרגע בו איבדת את ההכרה. אני לא יכולה לשים את האצבע שלי על הנקודה בה הכל יכל להיגמר.<br />אני לא הרגשתי את עצמי צוללת לתוך זה, זה קרה בשניות. ואם אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שככה זה מרגיש שנייה לפני שמתים, אז אני לא בטוחה שיש לזה משהו מתריע- אני לא ידעתי מתי אני מאבדת הרכה, ואני לא אדע מתי אני אמות.<br />כשהתעוררתי, היה נדמה כאילו הגוף שלי אוטומטית היה במצב של ציפיה להתעורר. או שזאת הייתה התודעה. משהו בתוכי הרגיש הקלה מסויימת כשקמתי- הלב פעם חזק יותר, החושים היו חדים יותר. אני תוהה אם כשמתים- חשים אכזבה.<br />יוצא לי להרהר המון במוות. אולי מעצם היותי אדם ריאלי. אני רוצה לדעת כמה זמן יש לי כדי לתכנן כמה דברים אני רוצה להספיק לעשות. כמה מטרות עליי להציב? כמה אנשים אני צריכה לפגוש? שווה לי להמשיך את התואר או שכדאי לי ללכת לטייל בעולם? אולי כדאי לי להתחתן עכשיו ולהביא ילדים? מעניין אותי מה קורה אחר כך.<br />ברור לי שכלום.<br />ברור לי שכמו שאני צללתי תחת ההרדמה לא ידעתי כלום, לא קרה כלום, לא היו מסדרונות ולא היו צלצולים ובטח שלא היו שום אורות שמשכו אותי אליהם. לא היה כלום. וגם לא יהיה.<br />אבל הגוף שלי. כשיניחו אותי על השולחן של התכריכים- עשיתי רגליים? מה הם חושבים עליי? אנשים זרים רואים אותי עירומה והמחשבה הזאת לא מוצאת חן בעיניי.<br />תכריכים. זה נעים למגע? כי נניח יש כל מיני בדים שאני לא אוהבת. זה בד נעים? יהיה לי נוח בזה? אני יודעת שזה לא משנה אבל אלו הדברים שאני חושבת עליהם.<br />כשיניחו אותי בתוך הקבר. יוכלו לשים אותי על הצד? ככה הכי נוח לי כשאני ישנה אז אני מניחה שיהיה לי נוח על הצד.<br />יבואו להשקות לי את העציצים? כי אני ראיתי בבתי קברות את ההשקעה הראשונית- קונים עציצים, עצים קטנים, יש קברים שנראים כמו גן בוטני- אבל מוזנח. הכל יבש.<br /><br />אלון הסיע אותי פעם הבייתה מתרגול מאקרו כלכלה. בדרך דיברנו על הפציעה שלו.<br />בלבנון 2, הוא הסתער, אפילו שחיילים שלו כבר לא קמו ובמיוחד אחרי שרסיסים נכנסו לו לרגליים. הוא המשיך.<br />בסוף היה הדף וארבעה ימים אחרי זה הוא התעורר בבית חולים, חבול, פצוע, תפור וכואב.<br />הוא חזר לתיפקוד מלא לפני שלושה- ארבעה חודשים.<br />הוא נכנס לעזה עם הפלוגה שלו ונפצע שוב.<br />כשהוא עכשיו שוכב בבית חולים- לא נעים לי ללכת ולהגיד לו שזה מפחיד אותי. בכל זאת- מה לי ולו? הוא הסיע אותי הבייתה פעם אחת. שלום-שלום במכללה לא יותר.<br />הלוואי והיה לי את האומץ שלו- לעמוד ככה מול המוות, להיפצע, וללכת שוב. לא לפחד לאבד הכל.<br />אני חושבת שזה סוג של שלמות עצמית שלי אין.<br />יש לי כל כך הרבה קצוות פתוחים שאני לא מצליחה לסגור והם אלו שגורמים לי לפחד.<br /><br />-נעה.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-8357242391995141291?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-71081527168698589932009-01-09T10:21:00.000-08:002009-01-09T10:28:29.986-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SWeXGS2TapI/AAAAAAAAAJM/DDNJtBX4XkU/s1600-h/salmon_sea_kitten.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 291px; height: 320px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SWeXGS2TapI/AAAAAAAAAJM/DDNJtBX4XkU/s320/salmon_sea_kitten.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5289362421764549266" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">נתקלתי היום בקמפיין החדש של PETA שיוצא להגנתם של חיות היום החמודות ביותר- <a href="http://www.peta2.com/Sea_Kittens/index.asp">חתלתולי הים</a>!<br />כידוע לכולנו, בעיקר משיעורי טבע בבית ספר היסודי, חתלתולי- ים הינן חיות נדירות ומוגנות, הן נעות בקבוצות, לפעמים ביחידים. חתלתולי הים מכוסים בקשקשים פרוותיים חמודים ונעימים למגע ותמיד כייף ללטף אותם ולשחק איתם! כמובן שלפעמים קצת מציק להחליף להם את החול בארגז-ים שלהם אבל הכל למטרה טובה!<br />חתלתולי ים זה כייף!<br /><br />אני מפצירה בכולם לאמץ לעצמכם חתלתול-ים!<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-7108152716869858993?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-60539720246760518512009-01-05T07:00:00.000-08:002009-01-05T07:09:26.265-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://io9.com/assets/images/gallery/8/2009/01/medium_3169373119_4fc8821675_o.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 422px; height: 261px;" src="http://io9.com/assets/images/gallery/8/2009/01/medium_3169373119_4fc8821675_o.jpg" alt="" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">אני מקווה מאוד שלא. כי אחרת מה הטעם לחכות ל16 בינואר?<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-6053972024676051851?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-44159954053493499662009-01-04T12:54:00.000-08:002009-01-04T13:29:16.695-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SWEoj0wmKqI/AAAAAAAAAJE/vc0f9hGQK6Q/s1600-h/tenth-doctor-who-785475.jpg"><img style="margin: 0px auto 10px; display: block; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 300px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SWEoj0wmKqI/AAAAAAAAAJE/vc0f9hGQK6Q/s400/tenth-doctor-who-785475.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5287552033432677026" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">התחלתי לצפות בדוקטור הו לפני שנתיים. גרתי בפלורנטין (דירת קרקע, שני חדרים פלוס חתולה), ובדיוק החלמתי מניתוח כזה או אחר. זיפזפתי בטלוויזיה ונתקלתי בתוכנית הזוייה. אנשים זזו לי על המסך עם מבטא בריטי, המון צבעים, ואיזשהו <a href="http://tbn0.google.com/images?q=tbn:W8ZQBKb5krg-gM:http://www.daleklinks.co.uk/media/40007/emperors-guard-dalek-high-res.jpg">רובוט עם פומפה וכזה של מיקסר במקום ידיים</a>. בהתחלה האשמתי את הכדורים שהביאו לי. ואז לאט זה התחיל לחלחל ונהיה תחביב. "דוקטור הו"! איזו אחלה תוכנית!!<br />הטארדיס הוא כלי התחבורה הכי מגניב בכל תוכניות הסיי פיי שקיימות בעולם! הדוקטור הוא דמות משעשעת ואפילו האוייבים שלו הם הזייה מפוקחת. התוכנית מצליחה לצחוק על עצמה בכל הזדמנות ואף אחד לא לוקח את עצמו ברצינות. פשוט תוכנית מעולה.<br />והדוקטור...<br />הדוקטור הוא דמות סוחפת, אסרטיבית, גברית, ילדותית, אינטיליגנטית, רגשית, מתוסבכת ורומנטית- כל מה שבחורה רוצה בגבר. עד עכשיו, אני עברתי שני דוקטורים (משנת 2005 עד היום) - כריסטופר אקלסטון ודייוויד טאננט. יש משהו יפה בכך שהדוקטור לא נגמר אלא מתחלף באחד אחר, כי אז זה כמו להיפרד מבחור ומקשר שמיצה את עצמו ולעבור לקשר מלהיב וחדש.<br />אבל זאת בדיוק הבעייה עם הדוקטור החדש.<br /><a href="http://cache.gawker.com/assets/images/io9/2009/01/_45343466_newdocotr226.jpg">מי זה?</a><br />קוראים לו מאט סמית' והוא לא עשה שום דבר משמעותי לפני כן ועכשיו הוא הולך להיות הדוקטור. בתמונת פירסום של התוכנית החדשה (הדוקטור ה11) הוא עומד שם כמו בוק עם פרצוף מאוד רציני עם מבט מפולפל בעיניים כאילו הוא מנסה להזמין אותי לוודקה רדבול במועדון הסופרנוס בדרום תל אביב.<br /><br />אבל!<br /><br />אני לא אהיה פאסימית ואאחל לו כל טוב והמון הצלחה בתור הדוקטור.<br /><br />לסיום- הדוקטור (דיוויד טאננט) <a href="http://www.youtube.com/watch?v=PWIgfP_OghQ&amp;feature=related">משאיר הוראות לדוקטור החדש בקטע מצחיק שמציג את אופיו האמיתי של הדוקטור. </a><br /><br />להתראות דוקטור מספר 10! שא ברכה.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-4415995405349349966?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-9681032054615620112009-01-03T12:01:00.000-08:002009-01-03T12:14:40.524-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SV_GveCCkTI/AAAAAAAAAI8/UFi5Y4VKvaU/s1600-h/Picture+7.png"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 400px; height: 335px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_NneFUFUsbro/SV_GveCCkTI/AAAAAAAAAI8/UFi5Y4VKvaU/s400/Picture+7.png" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5287163006374023474" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;">ספר בישול המציע את כל המתכונים האפשריים כשהמרכיב העיקרי הוא- זרע.<br /><a href="http://www.lulu.com/content/4956212">זרע גברי טרי</a>.<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />למה זה קיים למה?!<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />עוד דבר- שבוע מאז תחילת מבצע "עופרת יצוקה".<br />עידכון: היום החלה הפעולה הרגלית בתוך שטחי הרצועה.<br />גלעד שליט בתגובה: "עכשיו אני לא אהיה לבד!".<br />מדינת ישראל, בבקשה מכם. אם אתם כבר שם- תחזירו את גלעד.<br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-968103205461562011?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-36334051433377121162008-12-27T09:39:00.000-08:002008-12-27T10:15:56.273-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><span style="font-style: italic;">המתקפה הכי גדולה על עזה משנת 1967 פרצה היום בשעה 11:30 בבוקר. מטוסי קרב ישראלים תקפו נקודות מפתח של משגרי רקטות במטרה לנטרלם. במהלך הקרבות נהרגו כ197 פלשתינאים, וישראלי אחד. </span><br /><br /><span style="font-style: italic;">השעה 19:41 ומועצת הביטחון של האו"ם עדיין לא הגיבה.<br />(אני חייבת להפסיק להיות ממורמרת על מועצת הביטחון).<br /><br /><span style="font-style: italic;"></span><br /></span>במקביל בגוש דן...<br />אני הצלחתי לטפל במאק שלי לבד!<br /><br />אכן, יום היסטורי.<br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-3633405143337712116?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-10412132023712078492008-12-25T11:08:00.000-08:002008-12-25T13:13:55.377-08:00<span style="font-weight: bold;">מצב נפשי</span>: התיסכול הזה של אחרי שעתיים בספרייה.<br /><span style="font-weight: bold;">מאזינה ל</span>: קליקים של 12 מקלדות סביבי בסראונד.<br /><br />אני צריכה להגיש עבודה בנושא איסור שימוש בכוח- על פי אמנת האו"ם ובאכיפת מועצת הביטחון של האו"ם.<br />כמה נקודות שעלו לי בראש בזמן שאני ממארקרת (מלשון מארקר) בסיפרו של דינשטיין "דיני מלחמה":<br /><br /><span style="font-weight: bold;">1. </span>דיני מלחמה זה אחלה שם לאלבום. זה יכול להיות אלבום מטאל או בעצם דווקא משהו יותר אינדי- אנטי מלחמתי כזה. יש לי אפילו רעיון לשיר הראשון באלבום "כשהחיילים צעדו בשער הניצחון",נראה לי שאני אשלח אי מייל לרופוס ווינרייט.<br /><span style="font-weight: bold;">2. </span>פעם היו יוצאים למלחמות יותר. היה להם את הפאסון הזה של "הכרזת מלחמה". היום אנחנו נלחמים בקבוצות גרילה-לוחמי חופש-אירגוני טרור, ונדמה שכולם איבדו את הביצים שלהם בדרך. היחידי שמצליח להשתוות ל"אביב העמים" הוא אחמדיניג'ד אבל גם הוא מלא באמירות ולא מעשים (לא שאני מתלוננת חלילה). המנהיגים של היום פועלים לפי "דעת קהל עולמית" ולאו דווקא לפי טובת האזרחים. מתי תקום מונטנגרו ותגיד- "קרואטיה! אני מכריזה עלייך מלחמה!" אולי הסרטים צודקים והמלחמה הבאה תהיה נגד חייזרים.<br /><span style="font-weight: bold;">3.</span> מועצת הביטחון זה אחד הגורמים היותר הזויים בעולם כולו אחרי הטליטאביז ו<a href="http://www.youtube.com/watch?v=IJ0AhVyKCLY">לייזי טאון</a> (עדויות ללייזיטאון בהמלצות ויזואליות). חמשת המדינות שחברות במועצה באופן קבוע הם כמו ליהוק גרוע של האח הגדול-<br />צרפת- שעיצבנה כל מדינה באירופה, תמיד הפסידה במלחמות אבל איכשהו היא במועצה.<br />רוסיה- המדינה שאם זה היה תלוי בה, כולנו היינו מדברים רוסית ועומדים בתור ללחם בזמן שזכות הדיבור שלנו נרמסת.<br />סין- המדינה עם הכי הרבה אנשים שלא עושים כלום חוץ מלהתאמן לאולימפידה.<br />בריטניה- שחיה בעולם בו ארה"ב עדיין קולוניה שלהם.<br />ארה"ב- שיצאה למלחמה בארץ זרה, בלי סיבה ובלי תוכנית יציאה.<br />אל המדינות האלו מצטרפות עוד כמה מדינות שוליות, לדוגמה, ב2009, מדיניות הלוחמה הבינלאומית תהיה מונהגת על ידי המדינות הקבועות הנ"ל וכמה מיהלומי הכתר של העולם כולו- המדינות הכי מעניינות וקשורות לפוליטיקה היומיומית ומבינות דבר או שניים בביטחון (מודרני, אני לא מתכוונת לרוגטקות, לפידים, חץ וקשת וכו) כמו:<br />לוב.<br />קוסטה ריקה.<br />קרואטיה.<br />ויאטנם.<br />וכמובן- האחת והיחידה-<br />בורקינה פאסו.<br />כן, קראתם נכון. בורקינה פאסו.<br /><span style="font-weight: bold;">4.</span> אני חייבת לגלות איפה זה בורקינה פאסו.<br /><span style="font-weight: bold;">5. </span>על פי סעיף 2 (4) לאמנת מועצת הביטחון, אסור למדינות להשתמש בכוח ותוקפנות, עד כאן לגיטימי. הגדילו ואמרו- מותר להשתמש בכוח בזמן הגנה עצמית! יאה! הגנה עצמית זה מעולה! אבל חובה לדווח למועצת הביטחון על הפעולות שננקטו בזמן ההגנה העצמית כדי שזו תקבל תוקף חוקתי לכך. למה זה מתחל להישמע כמו גנון? ולמה מועצת הביטחון שמטרתה לשמור על הביטחון העולמי צריכה להגיע למצב שבו מדינה צריכה להשתמש בזכות ההגנה העצמית? קשה לי לתפוס למה מועצת הביטחון אוסרת על מדינות שימוש בכוח אבל לא נותנת מספיק הרתעה או עונשים למדינות שנחשבות לתוקפניות? מה תפקידה של מועצת הביטחון? תפקיד תיאורטי? התפקיד מחייב משהו? אולי כדאי בעצם לתת לקופים לעשות את התפקיד הזה ולהרוויח בידור מהסיטואציה?<br /><span style="font-weight: bold;">6.</span> קופים באו"ם. אחלה שם ללהקת Pאנק.<br /><span style="font-weight: bold;">7.</span> מסקירה של מסכי המחשב שסביבי כרגע, 60 אחוז בפייסבוק, 30 אחוז בוואי נט, ו10 אחוזים בגוגל. אני מאמינה שאחוזי התקדמות בעבודות מחקר אקדמאיות ירד פלאים מאז כניסת פייסבוק לחיים שלנו.<br /><span style="font-weight: bold;">8.</span> למרקרים אין כבר ריח ממסטל כמו שהיה כשהייתי ביסודי.<br /><span style="font-weight: bold;">9.</span> כשאני מבקשת להשאיל ספר, אני מבטיחה לעצמי שאני אקרא אותו עוד למחרת! אבל אחרי ההארכה החמישית אני אחזיר אותו בלי שקראתי ואסתפק בצילום העמודים. ואז, אני והאיש של החדר צילום, נתנהל בשיחה עקרה על מזג אוויר ("קר" "כן" "אמרו שיהיה יותר קר" "וואלה") ואני אשוב לביתי ואניח את הדפים ליד שאר הדפים מפעמים קודמות.<br /><br /><span style="font-weight: bold;">נושא אחר.</span><br /><a href="http://www.last.fm/music/Ida+Maria">אידה מריה</a>! אני אפילו לא זוכרת איפה נתקלתי בשיר של אידה מריה אבל הוא מתנגן לי בראש בזמן שאני בספרייה עכשיו. "<a href="http://www.youtube.com/watch?v=naQSB1Ozyds">oh my god</a>" הוא שיר חמוד וקיצבי וכייפי בלי יותר מידי מילים ויותר מידי מניירות מוזיקאליות. פשוט חמוד וכייפי. עוד טעימות מאידה מריה מצורפות להמלצות ויזואליות.<br /><br /><br />וזהו.<br /><br />שבת שלום.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-1041213202371207849?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-89928260497690084042008-12-18T12:55:00.001-08:002008-12-18T13:23:09.036-08:00זאת הייתה שנת 2002, גרתי אז בירושלים (רח הילני המלכה בתוך הארמון של החברה להגנת הטבע במגרש הרוסים). הלכתי עם חברים לשוטט בין הדיסקים של התו השמיני, תמיד הייתה שם אווירה טובה ובניגוד לאוזן השלישית (במשכנה הישן בשינקין לפני שפתחו את קומפלקס האוזן בקינג ג'ורג') המוכרים היו אדיבים וחברותיים. הייתי אז בשיא האובססיה שלי עם לו ריד, ומצאתי בתו איזה אלבום מיוחד ספיישל אדישן של הבננה. 170 שקל. זול מבתל אביב. אבל עדיין.. 170 שקל. הגעתי איתו לקופה. בדרך החלטתי לשאול אם יש למוכר משהו שהוא ממליץ עליו. וככה הגעתי לאלבום חורף הראשון שלי- ג'ון פושיאנטה איך להקליט מים ב10 ימים. כל רצועה ישבה במקום, עם הגשם באוטובוס בדרך לתל אביב, בהליכות ממחנה יהודה להילני, פשוט מושלם.<br />עבר זמן מאז אותו יום גשום בתו השמיני, והפכתי את זה למסורת שכל חורף אני רוכשת שני אלבומים- הארד קופי למטרת חורף בלבד.<br />אלבומי החורף של שנה שעברה היו מארק לאנגן scrapes at midnight,<br /> גיליאן וולץ'-time the revelator<br /><br />מה כדאי לי לשמוע החורף הזה?<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-8992826049769008404?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-891747313809664072008-12-18T06:18:00.000-08:002008-12-18T06:21:11.191-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;">אני אפתח בגילוי נאות. אני לומדת מדעי המדינה במוסד אקדמאי זה או אחר בישראל. בגלל זה הנושא של פוליטיקה מסקרן אותי כל כך.<br />בתור סטודנטית שמשלמת 30 אלף שקל לשנת לימוד אחת במוסד אקדמאי פרטי, נורא הסתקרנתי כשראיתי את הצעתו האחרונה של ליברמן.<br />כל אזרח ישראלי שלא שירת בצה"ל ואין לו שום סיבה הגיונית או אישורים לכך, יאלץ לשלם פי שלוש שכר לימוד מאשר סטודנט שכן שירת בצה"ל (הכוונה היא לאוניברסיטאות ולמוסדות המסובסדים על ידי המדינה).<br />עם כמה שקשה לי להגיד את זה, והקול שלי רועד והגרון שלי מתייבש ואני מדברת נורא חלש כרגע כשאני אומרת- הוא צודק. ליברמן צודק. בנושא זה בלבד! אלוהים יודע שאני בצד השני של סקאלת הדעות הפוליטיות מליברמן.<br />שנתיים מהחיים שלי נתתי למדינת ישראל, לא בגלל שאני חדורת ציונות והמדינה והשטחים שלה זה ערך עליון בשבילי, אני בעלת דרכון זר, לא נולדתי בישראל ולמען האמת גם לא הייתי חייבת לשרת בצבא אבל החלטתי לעשות זאת כדי "להחזיר טובה" לכל החיילים שנהרגו ונפצעו כדי שאני אגיע לגיל 18 בבטחה. כשעמדתי מול השאלה אם להתגייס או לא, חשבתי על האחים של אותם חיילים, על הילדים, האימהות והחברים, גם להם יש את הזכות להרגיש את הביטחון החלקי שאני הרגשתי לאורך הילדות שלי. למה שאני לא אעשה את כל מה שאני יכולה כדי שגם הם יזכו לזה?<br />הרי צה"ל לא מחייב כל בן 18 לשירות קרבי, לא כולם הולכים לחזית ולא כולם אוחזים בנשק ולא כולם עומדים במחסומים. בשביל זה נולדו תפקידי העורף, כל הקרייה מלאה באנשים שלא ראו גבול מעולם, שלא יודעים לתפעל מעצור בנשק ובטח שבטח לא ראו פנקס מבוקשים. אז למה לא להתגייס? זה ממניעים אידיאולוגים? אחלה, אני מבינה, אבל מה הבעייה בלעשות שירות לאומי פעיל? פקידות בבתי חולים, טלפניות מד"א, חובשים, פרמדיקים, כבאים וכו, אלו תפקידים ששומרים על בטחון המדינה אבל לא בצורה המיליטנטית שצמודה לשירות צבאי. למה לא לעשות את זה?<br />אני מסתכלת על מרינה מקסימיליאן בלומין ותוהה האם השנתים שאני נתתי מהחיים שלי לטובת בטחון האזרחים- שגם היא אזרחית- האם זה היה שווה את זה? מה הפך אותה ליותר "טובה" ממני כדי שהיא לא תשרת ועדיין תזכה לביטחון שחיילים מספקים לה? מדינת ישראל דורשת בעזרת תקנה המעוגנת בחוקי היסוד של מדינת ישראל, שכל אזרח בהגיעו לגיל 18, ישרת בצה"ל. לא משנה באיזה תפקיד, לא משנה באיזו גזרה- רק לשרת. רוני סופרסטאר עשתה את זה, אגם רודברג עשתה את זה, עידן יניב עושה את זה- למה מרינה לא עשתה את זה? התשובה לא באמת תשנה כלום (אל אם כמובן מדובר בבעייה בריאותית ואז אני מתנצלת) אבל העיקרון היא שהיא לא עמדה בבקשה היחידה של מדינת ישראל אז למה שמדינת ישראל תסבסד לה לימודים?<br />לימודים אקדמאים עולים בכל מוסדות הלימוד סכום שנע בסביבות ה30 אלף שקל בשנה, מדינת ישראל מסבסדת את השכ"ל האוניברסיטאי לאזרחים ומורידה את השכ"ל. למה שהמדינה תשלם כסף מתוך קופות המיסים שלה כדי שאנשים שסירבו לבצע את הדרישה האחת שיש למדינה ילמדו כאחד האזרח?<br />אני דוגלת בשוויון, אני אנטי הפלייה, אני גם לא מצליחה להבין איך האנשים האלו מסרבים להשתתף במערך הביטחון בכל צורה אפשרית.<br />ההצעה של ליברמן היא הצעה מעולה- הוא לא פוסל את אותם אנשים מלימודים, הוא פשוט דורש מהם פי שלוש מהסכום המקורי (ז"א מבטל את הסיבסוד) ובעזרת הכסף הנוסף שיצטר בקופת המדינה יממנו את הסבסוד לסטודנטים שכן שילמו ואת הסכומים שיצטברו משם יוכלו להיות מתועלים לעניינים יותר חשובים כמו רווחה, סל התרופות ואולי גם קסדות ואפודים לחיילי המילואים (ע"ע בזיון מלחמת לבנון 2). אני אישית לא אזכה לאושר הזה של הפחתת השכר לימוד שלי כי אני לומדת במכללה פרטית, אבל בכל זאת, ההצעה הזו נראית לי נכונה וחבל שהיא יצאה מאחד האנשים היותר מפחידים בפוליטיקה הישראלית ולא ממקבלי ההחלטות עם השרביט ביד (ציפי אני מסתכלת אלייך).<br /><br />וואו, קראתי את זה עכשיו ואני נשמעת משעממת. סליחה מראש.<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-89174731380966407?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-9126235832990788391.post-50477932823624411582008-12-18T05:24:00.000-08:002008-12-18T06:17:10.648-08:00אני רוצה להציג את עצמי- אפשר?<br /><div style="text-align: right;">תודה.<br />קוראים לי נעה זד (וזה לא השם המקורי שלי), אני בת 25 (עיגלתי- יש לי יומולדת בפברואר), ילידת ברזיל (כן- יש לי דרכון זר, לא- אני לא רוקדת סמבה), סטודנטית למדעי המדינה שנה 2 (וזה מרגיש כאילו זה לא יגמר בחיים), בעברי ניגנתי על כמה כלים (ואז שברתי את האצבעות של יד ימין), מוזיקה היא חלק חשוב בחיים שלי (80 גיגה באייפוד ו100 גיגה בארקוס), גם צילום (בקרוב: קאנון די 5 סימן 2) וגם החתולה שלי דייוויד (כי הייתי שיכורה והיה מצחיק לקרא לה "דיוויד... בואי!), צופה של בטאלסטאר גלקטיקה (אבל אני עדיין חושבת שדובים מנצחים את בטלסטאר), עדיין אין לי רישיון נהיגה (ממניעים אידיאולוגים, סביבתיים ועצלנות), שנתיים שירתתי בצה"ל והעלו אותי ל26 משפטים צבאיים, מתוכם 25 בוטלו עם אזהרה ואחד הורשעתי וקיבלתי סופ"ש ריתוק ללא כוננות (אני עדין בטוחה שלקרא לק.אג"ם שלי חתיכת אפס היה רעיון טוב ואני לא מתנצלת ולא מתחרטת). אני צרכנית אפל גאה, בעלת מק חמוד ויפה ופרקטי (ולא מבינה מה עשיתי עד עכשיו עם פי סי). אם תלכו להופעות פאנק-רוק-אינדי-אלקטרו-וכאלה רוב הסיכויים שתראו אותי עומדת מאחורה (עם וודקה טוניק ביד).<br /><br />נראה לי שזה כל מה צריך לדעת עליי, לא?<br /><br />למה קוראים לבלוג ככה?<br />סיפור ארוך, ארוך מידי, אז החלטתי לעשות סרט על הסיפור הזה. שיסביר את זה בצורה ויזואלית. כשיהיה מוכן אני אעלה את הסרטון לכאן.<br /><br /></div><div style="text-align: right;"><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/9126235832990788391-5047793282362441158?l=dudelooksgood.blogspot.com' alt='' /></div>Zedhttp://www.blogger.com/profile/16732059548400325510noreply@blogger.com0